מכונת רקמה ידנית היא מכונה שיכולה לחקות מראה של תפירה ידנית. הוא הומצא על ידי Herman josu é Heilmann (1796-1848) ב-MILUS, צרפת בשנת 1828. בשנת 1835 פורסמו השרטוטים הטכניים של המכונה שלו. בעשורים הבאים, חברות בצרפת, גרמניה, שוויץ ומדינות אחרות פיתחו גרסאות שונות של המכונה.
שיטת הפעולה של המכונה היא: המדפסת היושבת בצד שמאל מנחה את הסקלר ביד שמאל כדי לעקוב אחר כל מחט (הסקלר מנחה את המיקום הנעים של מסגרת הרקמה), ומסובב את הגלגל ביד ימין כדי לדחוף את המחט לתוך הבד. לאחר מכן, המדפסת לוחצת על הדוושה עם כף רגלו ופותחת וסוגרת את הקליפ המחזיק את המחט. באותה תקופה לא היה חשמל וכל פעולה מכנית הייתה מפרכת. התפר מקובע על ידי המעבורת המעופפת מאחור, והשורה התחתונה היא במעבורת המעופפת. המכונה היא גם הצורה המקורית של מכונת המעבורת.
ה-scaler המשמש הוא תמונה גדולה על הלוח הדיגיטלי של המדפסת, שגדולה פי 6 מהרקמה בפועל. בעבר היה שלב ציור בתהליך ההדפסה, שבדרך כלל הגדיל את הדוגמה שש פעמים. לאחר מכן הדבק את התבנית המצוירת על הלוח הדיגיטלי בגודל אפס.
כל צבע בעיצוב נתפר בנפרד (לדוגמה, כל החלקים הכחולים עברו עיבוד, ולאחר מכן חוט המכונה שוב עם הצבע החדש) עד להשלמת העיצוב. מכונה זו מגיעה בגדלים שונים ומשמשת בתרחישי שימוש שונים בבתים ובמפעלים.
באמצעות מכונת הרקמה הידנית, ניתן ליצור מאות תמונות על פיסת נייר אחת בכל פעם. יש לציין שהמכונות המוקדמות הללו יכלו להשתמש בחוט משי, בעוד שמכונות רקמה של מעבורות היו זקוקות לסיבוב/פיתול.
מכונה זו שימשה לייצור סוג של גלויה שהייתה פופולרית מאוד במחצית הראשונה של המאה ה-20, כלומר גלויה רקומה במשי. במיוחד במהלך מלחמת העולם הראשונה (1914-1918).
